על אחריות לבטיחות – האם צריך לפטור את המורים
מאחריות פלילית לבטיחות תלמידיהם?
השבוע התבשרנו על סיום העיצומים במערכת החינוך העל יסודית, עיצומים שנועדו לשכנע את משרד החינוך להסיר מעל כתפי המורים את האחריות לבטיחות תלמידים בפעילויות חוץ בית ספריות, כמו, טיולים והצגות.
קצת רקע…
במרץ 2009 , יצא נתנאל אירני ז”ל ,תלמיד בכיתה י’ לטיול שנתי של שלושה ימים ברמת הגולן ולא חזר הביתה.
התלמיד נמצא מת בקרקעית הבריכה בה בילו התלמידים.
כ- 5 שנים לאחר סגירת התיק, פתחה הפרקליטות מחדש את התיק והמליצה להגיש תביעה פלילית נגד מנהל ביה”ס דאז, רכז השכבה, מחנך הכיתה והמציל בבריכה.
בתגובה, השבית ארגון המורים יציאה לטיולים ולפעילויות חוץ בית ספריות בטענות הבאות:
(מתוך עמוד הבית של ארגון המורים(
“מורה שיוצא לטיול פעם בשנה עם כיתתו לא יכול להכיר בעל פה את ההנחיות שבספר עב הכרס שהוציא משרד החינוך…”
“אם משרד החינוך מעוניין בכך שהטיולים ימשכו, עליו לדאוג לחסינות למורים מפני תביעות משפטיות ..”
” קשה מאוד לדרוש אחריות מקצועית מאדם שלא הוכשר לעניין שדורשים ממנו להיות אחראי לו. כל מורה הכשיר את עצמו, מקצועית, ללמד את תחום הידע שלו על הצד הטוב ביותר. אף אחד מאתנו לא הכשיר את עצמו ללוות טיולים או להיות אחראי לאמצעי הבטיחות. ”
מה שמקומם בפרשה הזאת , הוא התביעה של המורים להעניק להם חסינות מפני תביעות משפטיות , ולהסיר מהם את האחריות לבטיחות תלמידיהם.
האם אחריות זה “כובע” שניתן להסרה?
האם מנהל בית ספר , או מחנך שהוא “מנהל כיתה” שונים מכל מנהל אחר במדינת ישראל שחל עליו החוק ושמוטלת עליו האחריות לבטיחות העובדים?
הבעיה לדעתי אינה נעוצה בהכשרות או בידע של המורים בתחומי הבטיחות השונים.
הבעיה היא בתפיסה, של מי שעומד בראש ארגון המורים, של המושג “אחריות”
מורים ומנהלים אחראיים לשלומם ולבטיחותם ולביטחונם של תלמידיהם, נקודה.
אחריות לא לומדים בשום מכללה ואין גם הכשרות בנושא.
זו תפיסת תפקיד , זו מחוייבות, זה בא יחד עם כל “החבילה”.
כמי שעסקה שנים רבות בחינוך , כמורה וכמנהלת בית ספר, אני כל כך מבינה את החשש של המורים ושל המנהלים. ילדים, תלמידים, הם כל כך בלתי צפויים, ולעיתים לא ממושמעים והאחריות לשלומם ולביטחונם היא משא כבד מאד.
לצערי, בשנותי במערכת החינוך, וגם לאחר מכן, נתקלתי לא פעם בחוסר הבנה בסיסי של תפיסת האחריות .
נהלים נכתבו בדם, ואחריות, זה קודם כל להכיר את הנהלים ולפעול על פיהם.
כל מורה לאזרחות במדינה מלמד את תלמידיו על שלטון החוק, על החשיבות של עמידה בחוקים, על השוויון בפני החוק, ועל מה דורשים המורים חסינות?
אחריות אינה אשמה !
ההחלטה להעמיד מורים לדין אינה אומרת בהכרח שהם אשמים. היא כן אומרת שהם אחראיים!
זה בדיוק תפקידו של בית המשפט, לברר את נסיבות התאונה, לבדוק אם נשמרו הכללים והנהלים, לרדת לשורש הבעיה ולהסיק מסקנות
והיא גם אינה בגלל “הלחץ של המשפחה” שכבר איבדה את היקר לה מכל,
אלא בגלל שזה החוק במדינה שלנו והמורים והמנהלים שעושים עבודת קודש, אינם חסינים מפני החוק !
ומילה אחת לתלמידים שיצאו לשביתת נגד – שאפו!
כלומר, כל הכבוד, כלומר אתם בהחלט מבינים מה זו אחריות ומה זו אזרחות ופשוט יישמתם להפליא את התורה כולה. לקחתם אחריות, התארגנתם ועשיתם מעשה ! ואם זה בזכות המורים והמחנכים שלכם – אז כל הכבוד גם להם!
יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לממש את האחריות הכבדה הזו במערכת החינוך, אבל הכי חשוב:
לומר כל יום בבוקר, לפני שיוצאים לעבודה, אני מורה במדינת ישראל ואני אחראי לשלומם של תלמידי בדיוק, כפי שאני אחראי לשלומם של ילדי הפרטיים , ואני אעשה ככל שביכולתי כדי שכל תלמיד יחזור הביתה בשלום להוריו ולמשפחתו.
ומה דעתכם?
