על אהבה שכול ותקווה

על אהבה שכול ותקווה

ילד בא לעולם מאהבה.
הוא נולד לתוך האהבה שעוטפת אותו ומחבקת אותו מכל עבר.
ילד מחייך אל העולם והעולם מחזיר לו חיוך.
ילד מושיט שתי ידיים לעולם כאומר: הנה אני, בא אלייך באהבה , כולך שלי,
כולי שלך.
לילד אין מגבלות, רק חלומות. מבחינתו הכל אפשרי !
הילד גדל, מוגן, עטוף בחום ואהבה.

לתוך עולמו המוגן מתפרץ השכול.
“שכול” – זו מילה טעונה.
בהוויה הישראלית זו מילה השמורה למשפחה גדולה הנקראת “משפחת השכול” , בדרך כלל בהקשר של אובדן במערכות ישראל וחללי צה”ל.
בהוויה הפרטית, שכול הוא כל אובדן של אדם קרוב ואהוב שהלך טרם זמנו.
ילד גדל לתוך “משפחת השכול”.
ביום הולדתו, בגיל 7 כבר אמר קדיש על אביו,
ומאז, מדי שנה, במשך 19 שנים, אמר קדיש, וחגג יום הולדת.
ילד כעס.
ילד לא מבין למה לקחו ממנו את אביו שכל כך אהב, ילד מביט אל העולם שכל כך אהב, אל העולם שהאמין בו ובגד, אגרופיו קמוצים,
ילד פחד.
ילד גדל. לתוך אהבה שעטפה וחיבקה מכל עבר.
ילד למד שיש מקום גם לשכול וגם לאהבה.
ילד למד שיש מקום גם לעצב וגם לשמחה.
ילד פרח, שמח, חלם, יזם, אהב, נתן מעצמו כאומר לעולם – הנה אני בא!
ילד גדל לתוך הוויה של שפע.
ילד בלי אבא, אבל עם כל השאר, עם משפחה גדולה ואוהבת, עם זוגיות פורחת ועם חלומות ללא גבול.
בהוויה של שפע – יש לך הכל. יש לך כסף, ויש לך זמן ויש לך אהבה לתת לכולם!
ילד נתן.
מזמנו, מכספו מאהבתו, לכל מי שנזקק.
ילד נתן מכוחותיו, מחלומותיו, מנסיונו, מאמונתו, מאהבתו, לילדים אחרים.
ילד האמין בעצמו ובעולם, העולם מחייך אלי, אמר לעצמו.
ילד נקטף. ילד נגדע. ילד נרצח.

לתוך עולמנו המוגן מתפרץ שוב השכול. אכזרי, אלים, חסר רחמים.
איך אפשר להתמודד עם הזוועה?
מאין יילקחו הכוחות? ממי תבוא ההשראה?

מהילד.
הילד הוא מקור להשראה. הילד הוא מקור לתקווה.
הילד בא מאהבה.
הילד מלמד אותנו את שלמד בעצמו.
הילד מביט בנו, אהבתו, אמונתו, כוחותיו, יכולותיו, עוטפים אותנו בתקווה.
הילד מחייך, מחבק, מעודד, מנחם.
באהבתו, במותו – מצווה לנו את התקווה.
יש לנו אהבה – והיא תנצח!

מוקדש באהבה לאחייני האהוב
ניר כץ ז”ל
שנרצח ע”י בן עוולה בבר-נוער בתל אביב 1.8.2009